על השחיקה [ועל חוסן ארגוני]
בשנים האחרונות אני נפגש עם הרבה ארגונים גדולים ובעלי עסקים. כולם חווים שחיקה.
איפה האנשים אתה יכול להגיד לי? הם לא מחזיקים מעמד!
השחיקה גדלה וגדלה ואנשים קמלים וקמלים, למה? כי החוסן הארגוני לא מצליח להגיע לאחרון העובדים והמנהלים.
על חוסן מדברים הרבה מאוד בחמש שנים האחרונות.
אבל מה הוא חוסן?
האם מישהו עצר להגדיר את המונח הזה? תנסו שנייה להגדיר לעצמכם מהו חוסן רגע לפני שאתם ממשיכים ..
לפני כמה שנים טובות העברתי תהליך בצה"ל ושאלתי את אחד המפקדים האמיצים מה זה חוסן להבנתו. הוא הגדיר את המושג הזה בצורה מעניינת:
להגדרתו, חוסן (אזרחי) הוא היכולת של האוכלוסיה להתמודד עם פעולה קיצונית של הצבא .
ניקח את זה רגע אלינו- אז חוסן הוא היכולת להזיז מהר מאוד את הספינה העסקית שלנו מבלי שהאנשים על הספינה יתפסו את המעקות ויקיאו את ארוחת הבוקר שלהם לים.
כשמדברים איתי על שחיקה אני מבקש לא להתייחס לסביבה שמשפיעה עלינו אלא על היכולת שלנו להתמודד עם המצב.
לשאול מה אנחנו צריכים ללמוד על מנגנוני ההפעלה שלנו ועל המיומנות שלנו להתמודד עם האתגר שעומד מולנו בהבנה ברורה, שככל שתהיה לנו תוכנית פיתוח אישית להתמודדות עם אתגרי חיינו העסקיים, וכמובן האישיים, את השחיקה הקשה תחליף תחושת היצירה ואיתה גם תגיע אנרגיה בלתי נגמרת של עשייה.
אפשר לדבר על שחיקה עד מחר, אבל מה עשית היום כדי להגדיל את המיומנות שלך אל מול האתגרים החדשים בחייך??
ונכון שכדי להוביל ולהנהיג בעידן הזה נדרשת היכולת לרכוב על אריות ללא אוכף, וזה חברות וחברים, דורש המון תרגול , למידה ואומץ להתנסות ולהתחדש במיומנויות חדשות.
ולא- לדבר על השחיקה ולחכות שהיא תעבור, זה לא פרוטוקול שעובד.
מה שעובד זו תוכנית צמיחה אישית שצריכה להיות לכל אחד מאיתנו,
אם לא אתמול אז מחר.