כשראיתי את הורי הנעדרים והחטופים ממלחמת חרבות ברזל מתאגדים לכדי קהילה, ואפילו לוקחים יועצי תקשורת, זה כאב, כל כך כאב, ולא יכולתי שלא לחשוב על ההתהוות מול עינינו של אחד המהלכים הקשים שאני מדבר עליהם מעל כל במה שמאפשרת לי להגיד כמה מילים על העולם הכאוטי שאנחנו נמצאים בו.

המחקרים האחרונים והמעודכנים מדברים על כך ש58% מאוכלוסיית העולם, בעת משבר ולאט לאט גם בשגרה, ימירו את האמון שלהם ממשלות לקהילות קטנות ומנוהלות היטב בדיוק כמו פה.

בהמשך לזה, אבל לא רק, אני גם  לא יכול להתעלם מהעובדה שלארגון הגדול תמיד לוקח יותר זמן להגיב מהמנהלים בשטח.

כמנהלים ,HR, וכאזרחים בכלל, נפגשנו כולנו השבוע בצורה בלתי ניתנת לתיאור עם הכאוס הפיזי והרגשי במלוא עוצמתו, ולא יכולתי שלא לחשוב על מה מכאן?

מה אנחנו עושים כמנהלים עבור הצוותים (הקהילות) שאנחנו מובילים? איך חוזרים ומחזירים את עצמנו לעבוד, ליצור, לנהל ולהוביל, לא רק בשביל הארגון אלא בעיקר בעבור אנשינו.

אני מצאתי את עצמי ביומיים האחרונים לא זז מהטלוויזיה, המום ומנסה לדלות כל פיסת מידע, כל פיסה של מזור לנפש, כל פיסה של וודאות, שלא הגיעה אגב, והבנתי שזה לא הכיוון, הכיוון הוא לקחת את התקופה הזו כזמן אמת לפיתוח שריר החוסן שלנו על מצב אמת.

האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה (APA) מציינת שחוסן נפשי אינו תכונה מולדת אלא צירוף של מחשבות, התנהגויות ופעולות שאפשר ללמוד ולפתח בכל אדם ובכל עת.

יתרה מזאת, ע"פ גרוטברג 2005, תחושת החוסן מתוארת כיכולת אנושית להתמודד, להתגבר, להתחזק ואפילו להשתנות כתוצאה מהתנסויות בשעת צרה.

אז ריכזתי לכם כמה נקודות חשובות ששווה לקרוא ולהפנים בבואכם לנהל את הכאוס הרגשי האישי והמנהיגותי:

לנקות את התודעה– זה לא פשוט, וכנראה גם לא באמת אפשרי, ובוודאי לא אחרי מה שכולנו עברנו ועוברים, יחד עם זאת יש דברים שכן ניתן לעשות כמו להגביל את הצפייה בטלוויזיה וברשתות החברתיות להתעדכנות בוקר וערב בלבד, ובכל פעם לא ליותר מ 10 דקות (מה שלא עבר אליכם ב10 דקות, לא יעבור גם בשעתיים שאחריהן).  אנחנו צרכים לנקות את המיינד על מנת לאפשר לנפש לחזור לפוקוס.

לחזור לטקסים קבועים– לפני שלושה ימים יצאנו מאיזון, זה מובן וברור, אבל זה הזמן לחזור לטקסים ולשגרות הקבועות שלנו, מהשכמה דרך ספורט במגבלות האפשר, שיחת בוקר עם האנשים שלנו בעבודה, פ"ע גם אם הוא בזום, וככה גם ישיבות צוות. הטקסים יכולים להיות קצרים וממוקדים, מעין גרסת טריילר של השגרה הרגילה שאנחנו רגילים אליה. זכרו שאתם והאנשים שלכם חייבים את זה לבריאות הנפשית.

פעולות, פעולות , פעולות-  זה זמן לעשייה, פשוט לבצע !

לעשות רשימות, משימות קטנות וגדולות ולעשות אותן אחת אחרי השנייה, החזרה של פרויקטים קטנים לשולחן שלנו ושל העובדים שלנו תחזיר את האנשים מנדידת המחשבות לתחושת שליטה וודאות.

אמפתיה אופרטיבית – לתת מקום לכאב ,להתחיל את הבוקר בקפה עם האנשים שלכם (גם עם הילדים שלכם זה יהיה מעולה) או בזום, לשאול לשלומם, להביט בהם, להבין ולהכיל את הכאב, לתת להם לדבר ולא לנסות לטפל ולשכנע, פשוט להיות שם בכאב, לקבל אותו כמו שהוא בלי לנסות לפתור אלא רק להיות שם עם אנשים בכאבם.

מה בכל זאת היה טוב היום- שחקו משחק, עם עצמכם ועם העובדים או הילדים שלכם, אני קורא לו ככה: "תאכלס המצב חרא, אבל מה בכל זאת היה טוב היום?" ככה מתחיל המשפט ואז כל אחד כותב על הדברים הטובים שקרו לו היום, זה מכניס תחושה טובה ואפילו מצחיקה לאווירה הקבוצתית, הצוותית או המשפחתית.

להיות ביחד- בנקודה הזאת אתחיל בדוגמה אישית שלי: כמי שגר בגולן אמא שלי רחוקה ממני פיזית, היא בחולון ואנחנו בגולן. המלחמה הכניסה אותה לדיכאון, התקשרתי אליה והיא אמרה לי שאין לה מצב רוח. שאלתי אותה אם יש משהו שאני יכול לעזור, והיא אמרה שלא. דיברנו קצת, קשקשנו, ואז לקחתי את אבא שלי לטלפון, דיברנו קצת, ואז שמעתי את אמא שלי מבקשת מאבא שלי שיגיד שהיא פתאום מרגישה יותר טוב, ושהיא יודעת מה כנראה יעשה לה קצת יותר טוב, הנה, התקשרתי וזה עזר, אז ביקשה שאמשיך עם זה.

מי שעדיין לא עשה סבב טלפונים לאנשים שלו, לצוותים שלו לשאול לשלומם, לא רק אלה שאנחנו יודעים שגרים בדרום או בצפון, החרדה דופקת על הדלתות בלי קשר לאזור המגורים או לרמת הכוננות, אל תשאירו אנשים לבד. תתקשרו, תחייכו קצת בטלפון ותיפרדו באהבה לשלום, זה מחזק!

לסיכום, חוסן הוא לא תכונה שניתנה בלידה לחזקים בלבד כמו שהיה נהוג לחשוב בתקופות מוקדמות יותר,

חוסן הוא שריר רגשי מנטלי, שאם נפתח אותו הוא יהפוך לנכס עבורינו, ולכן מאוד חשוב שנתרגל אותו ונהפוך אותו לשלנו.

אם אני צריך לתת פה את השני שקלים שלי על העניין הזה בסיכומו של יום או מאמר, אכתוב ככה:

עשו אבחון עצמי על האלמנטים הבאים בחייכם : עד כמה אתם ממנפים את  החוזקות שלכם בימים אלה, עד כמה אתם מעצימים רגשות חיוביים, עד כמה אתם עושים פעולות אקטיביות לויסות רגשות פנימיים שעולים בכם, עד כמה אתם מטפחים בימים אלה קשרים בין אישיים ונותנים בנדיבות לאחר.

ועכשיו, פשוט עברו שלב שלב בין הסעיפים במאמר ותראו מה ניתן להתחיל לעשות, צעד אחר צעד וברגישות.