"החלום הכי גדול שלי זה למצוא תרופה לסרטן", ככה היא אמרה כששאלתי אותה מה החלום שלך.
רגע אחרי הכפיים, שאלתי אותה האם היא התחילה מחקר, לימודים, יש תוכנית עבודה? היא צחקה ואמרה "מה פתאום, מה לי וליכולת למצוא פתרון לסרטן? זה בגדר חלום".
אני בעד להחזיק בתפיסה שאדם יכול להשתנות, לרכוש כישרונות ומיומנויות ככל שירצה.
השאלה היא רק כמה הוא רוצה וכמה הוא מוכן להשקיע בזה.
תמיד כשאני שם את התפיסה הזו על ה"שולחן" אנשים מסכימים כמעט באופן מלא. אנשים היו רוצים לחשוב שזו גם תפיסתם. שניה אחרי זה כשאנחנו יורדים לרזולוציות נמוכות יותר של אירועים אמיתיים, 80% חוזרים בהם לאמירה שאדם נולד עם כמות כישרונות וכישורים, ואין לו יכולת אמיתית לזוז מהם ימינה או שמאלה.
אז הנה סיפור על שני אחים- אח ואחות, נגיד שקוראים להם גוני וארד, ונגיד שהם הילדים שלי….
שניהם שוחים בבריכה
הוא שוחה מדהים, בא לו בקלות ,אחרי שיעור שניים כבר תפס ת'קטע, נראה כמו דג במים, כל תנועה שלו למגזין של ספידו, יוצא מהמים בתנועות של מתמודד בנבחרת אולימפית, אפילו כובע הים נראה שהיה על ראשו מאז ומעולם.
היא מהממת ביופיה, אבל יותר בעניין של תנועות תמנון, הידיים לא מדברות עם הכתפיים והראש יוצא לקחת אוויר בזמנים לא קבועים.
שניהם קיבלו את האפשרות ללכת למורה פרטי ולחדד את תנועותיהם לקראת תחרויות קרובות.
הוא- מרגיש שמורה פרטי כל הזמן אומר שמשהו לא בסדר, מעדיף שלא ללכת, מבחינתו הוא כבר יודע לשחות.
היא- מחכה ומצפה למורה פרטי, וכמה שיותר, והיא הולכת ומשתפרת.
האם עכשיו הנבואה של מי יגיע ראשון תשתנה?
האם יכול להיות שאדם שיחליט להשקיע זמן רב באימון ואינו בעל כשרון גדול, יגיע לפני או לכל הפחות באותו זמן של זה הכישרוני שהכל בא לו בקלות, אבל לא מבלה את אותה כמות שעות ניסיון כמו הפחות כישרוני?
עכשיו קחו את זה לכל תחום.
זה לא אומר שאין אנשים שנולדו עם כישרון, יש!
אבל רוב האנשים שנמצאים בעולמות המצויינות הם המתרגלים ולא הכישרוניים.