הייתם טסים איתי לחלל?
בחמש השנים הקרובות 65% מהאנשים יעבדו בעבודות שעדיין לא הומצאו.
מה אם מחר בבוקר תקומו ותאלצו לצאת לעבודה שאתם אפילו לא יודעים איך היא נראית, מה היא דורשת ואיך נראים בה הקשרים החברתיים והמקצועיים?
האם אתם חושבים שתצליחו לייצר תוצאה ראויה?
האתגר המעניין שעומד לפנינו הוא שינוי מערכת ההפעלה שלנו.
98% מהאנשים בעולם לומדים, עד שמשהו עובד ומצליח להם, ואם הוא גם מייצר להם שכר חודשי, אז בכלל…..
הם קמים בכל בוקר ויוצאים לעבוד, אבל.. לא ללמוד!
היות והיכולות הקיימות שלהם מייצרים תוצאה, אין צורך ללמוד משהו חדש, קצת כמו אדם שהולך מתוך שינה, אנחנו קמים יום יום ועושים פעולות אוטומטיות שמייצרות תוצאה.
אין ספק שאנחנו גם זוכים לשבחים רבים מהלקוחות שלנו או מהמנהלים שלנו, היות ובמצב הזה אנחנו הכי אפקטיביים שיש במהירות התגובה, ביעילות ובאיכות הביצוע, וגם כמובן, בתוצאה.
מנגנוני ההפעלה שלנו פועלים היטב בדרך זו כמו תרגולת צבאית, אך האם הן מתפתחות?
התשובה הברורה היא כן ולא.
כן מתפתחים, לא בכיוון הרצוי.
כלומר, נוכל תמיד לעשות את אותה התנועה באופן יותר ויותר אפקטיבי, אבל רק בכיוון התנועה הזו, ואם נתבקש לעשות תנועה אחרת, סיכוי גבוה שיהיה לנו ממש קשה.
מבחן החללית-
בסרט "ארמגדון" התבקש הארי סטאמפר (ברוס ויליס) לטוס עם צוותו למשימה חשובה באסטרואיד גדול ומאיים.
במציאות של היום מה שעוזר לי זה כשאני שואל את עצמי, האם אני מוכן מחר בבוקר לטוס לאסטרואיד כזה עם הצוות שלי?
כלומר, איך אני הופך צוותים להיות אנשים היברידים רחבים עם ידע רחב וחוסן מיומנותי כזה שמחר בבוקר אדם יוכל להיות חלק מצוות שיוצא לשייט במרחב אחר ולא ידוע.
פעולה אחת למחר בבוקר?
להחליט שמגיעים לעבודה ויושבים במקום שונה ליום אחד
לעבוד מהסלון במקום מחדר העבודה
להגיד כן על דברים שבעבר אמרנו עליהם לא
להפוך לרחבים יותר בראש ובנפש
