כשהייתי בן 8 בערך הייתי ילד עגלגל, אבא שלי האלוף והמודאג לקח אותי לספורטק בתל אביב , הייתה שם מן חומה צה"לית כזו, שקופצים ועוברים מעליה, כמה שנאתי את החומה הזו! רק אלוהים יודע. 

כשהייתי בצבא ,הייתה שם חומה זהה- כמה אהבתי לדלג מעליה ,רק אלוהים יודע!!

אזור הנוחות – כל אחד מכיר את הדברים שהוא עושה עם "יד קשורה מאחורי הגב" או "בעיניים עצומות". לאותו "כל אחד" יש גם את אותם רגעים שבהם הוא חווה חומה גדולה של פחדים, חששות, מיומנויות ותכונות שהוא היה מעדיף שלא לפגוש בהם בסמטה חשוכה, מקסימום -שלום, שלום ולברוח.

כדי לקפוץ לביקור אל מעבר לאזור הנוחות ולהתפתח , צריכים להכין 4 דברים:

1. להידלק! – להחליט על דבר אחד (תכונה, התנהגות או מנהג) שמדליק אותי לשנות ולעשות בו  

  התקדמות.

2. לתכנן- לתכנן איך יראה המפגש עם הסיטואציה או הפעולה שאעשה ואיך אפעל בתוכה.

3. לייצר קארמה- לייצר לעצמינו את האופציה להתמודד עם החשש: לקבוע פגישה,להירשם, להגיד 

  כן… (אגב ,בחיים אין באמת קארמה יש בהירות ופעולה, אבל זה לפוסט אחר).

4. למשחק את זה – להתייחס לכל גיחה אל מעבר לחומות "אזור הנוחות" כמשחק לימודי, שבתוכו 

  אני חווה, מתנסה, מתחקר, לומד ומטמיע.

  אז מה היה ההבדל בין הפעם הראשונה של מעבר החומה שלי בגיל 8 לפעם השנייה???

  בפעם הראשונה אבא שלי נדלק על זה שאעבור את החומה

  בפעם השנייה…  נדלקתי אני!

  שבוע נוח אבל לפרקים לכל הצומחים