מה לא נאמר על הזום…. כמעט הכל, ואולי לא כלום

זה אדג'לי, אדפטיבי, זה משנה את חוקי המשחק, מצמצם טווחי מרחק 

טכנולוגיה שקפצה, הצילה ותרמה, הזוי שרק עכשיו היא ת'כלס תפסה.

הכל נכון! אבל חשוב שלא לנפח יותר מידי את הבלון.

כלי שמאפשר לעבוד בנוחות, אבל מצד שני מושיב אותך לפגישה כמעט על כל שטות.

זה בכלל עניין של מהות: איך המצלמה סגורה, ואתה רוצה להרגיש מחוברות?

ואם זה לא מספיק חלוט, אז "עכשיו אני מבקש שכולם יעברו לmute"

ועכשיו הכל מוכן, כל אחד ידבר בתורו, ואז יחזור לעסוק בשלו…

והנה! מתחיל הfun רק נשאר לפתוח יומן ולהבין מה מצבי עד כאן..

לקצר לי ב list את ה to do, למחוק קצת מיילים ולחזור קצת בundo,

תור לרופא שיניים, ואם כבר שיניים , אז אולי גם רופא עיניים… 

לרקוד על כמה שיותר חתונות גם כשהן בתקופה זו פחות מאושרות.

והמצלמה? מה איתה? 

כבויה .. זו תקשורת חדשה .. 

אני נוכח, אבל לא מוכח, אני נמצא במשוואה עם כולם, אבל בתפקיד הנעלם.

דור חדש של קשר:  קשר המיוט והאות הגדולה

כל זה  במקום תמונה, חיה! שלך

"מישהו רוצה להוסיף"? יש שקט.. חפיף

 והמצלמה? כבויה . והדובר? שיסתדר! 

זה דור חדש של תקשורת, ככה נכון, הרי זו בשורה! 

ומה בתחתית השורה?

חביבי/תי 'אלבי', תאמין לי, פתח/י ת'מצלמה

מה כבר יהיה כל כך נורא?

שיראו אותך? אז מה?! 

מתגעגעים אליך, לא לאות הגדולה,

אנשים מחכים לראות צורה או חצי צחוק בזווית מוזרה,

רוצים לראות תחושה, לא רק מילה.. 

למילים יש כח, זה נכון, אבל כדי לעשות איתן משהו שנותן יתרון,

צריך לייצר את הקשר הנכון. 

וזה לא האות על מסך שחור שמייצגת את שמך, קשר אמיתי הוא כל  כולך:

הפרצוף שאת עושה, והגבות שמתרוממות בפליאה,

והקריצה הקטנה לחבר, והידיים המדברות מתוך הסבר,

כולם יחדיו יוצרים סיפור או דיבור, וזה מייצר חיבור.

זה לא יעבור! את זה שום עידן חדש לא יוכל לקבור.

אז בזום הבא,  עשה טובה… 

פתח ת'מצלמה, תגיד שלום, שאל מה נשמע,

ותהיה איתנו פה, נוכח,

כבר עלית, אז תהיה!

לפחות עד שנוכל להיפגש סוף סוף לקפה!! 

שלך לעד ..

החבר'ה מהמשרד