לא מזמן יצא לי לדבר עם מפקד בכיר בצה"ל במסגרת הרצאה שהעברתי בנושא חוסן, וביקשתי ממנו להגדיר לי חוסן אזרחי כפי שהוא מבין אותו. הוא הגדיר חוסן בצורה מאוד מעניינת ואני מבקש לחלוק אותה אתכם:

"חוסן הוא המדד האזרחי שמגדיר את רמת האפשור של האזרחים לצבא בעומק, באינטנסיביות ובלקיחת סיכון את פעולתו של הצבא" 

בעצם, רמת חוסנו של האדם הבודד מאפשרת לקבוצה לפעול בצורה יזמית יותר, חלוצית יותר ועם סיכון גדול יותר על מנת לקבל תוצאה טובה יותר.

בעידן הווקה שלנו חוסר הוודאות תופס מקום של כבוד,  ואילו אנחנו, מנהלים וארגונים, נדרשים לייצר שינויים חדשות לבקרים במגוון תחומים: מול הלקוח, מול המתחרים, מול העובד ואפילו, נכון להיום, מול יושבי ביתנו הפרטיים, היות וגם לשם הקריירה שלנו גולשת, כאשר אנחנו יושבים יום שלם בעבודה מהבית עם שעות מטושטשות ומחולקות באסיטמטריות בין העבודה לבית.

האתגר המרכזי ביותר בעין הסערה הזו היא היכולת לייצב את הסירות הקטנות שלנו על מנת להישאר בסוג של יציבות (לפעמים אפילו יציבות מדומה) על מנת לאפשר לראש לחשוב, לאומץ לפעול, להיכנס ולייצר הצלחות. 

לכן אני חושב שאם יש נושא משמעותי ומייצר תוצאה שארגון צריך להשקיע בו בימים אלו הוא לתת לעובדים שלנו את הכלים להיות הגירסה האפקטיבית ביותר שהם יכולים להיות בתוך הסערה המתחוללת. 

האתגר הHRשל העידן הזה הוא היכולת שלנו לקחת אחריות ובעלות על רמת החוסן של ההון האנושי בארגון על מנת לאפשר לעסקים להמשיך לצמוח בצורה נכונה וטובה בעין הסערה.

ספר "חמש הטבעות" של מיאמוטו מוסאשי היה זרוק אצלי במשך הרבה שנים על המדף, ופתאום קרץ אליי דווקא עכשיו. ספר "חמש הטבעות" צמח מתוך כאוס המלחמה ואיפשר לסמוראים לחלק את מיומנויותיהם בין 5 טבעות (מיקודים) שעליהם, מי שרצה להפוך לאמן בתחום המלחמה וחוסר הוודאות, היה צריך לתרגל ולשכלל עד להגעה לרמה הגבוהה ביותר הקיימת.

חמש הטבעות של מיאמוטו מוסאשי התבססו על האלמנטים הבאים: אדמה, מים, אש, רוח וריק, וזו האדפטציה הרלוונטית שלי לכאוס של -2020 2021.

מהם חמשת האלמנטים שיהפכו את ההון האנושי בארגון שלנו ליכולים יותר אל מול הכאוס?

אדמה. היו פיסת קרקע שפוייה 

בתוך הכאוס והתנועה המהירה בקצבים משתנים שנמצאת מסביבינו הכל "שייקי".הוודאות איננה, ואת מקומה תופסים לרוב פחדים ותסכולים . לאפשר לעובדים שלכם פיסת קרקע שפוייה היא לאפשר להם לצאת בנוחות מאיזור הנוחות שלהם.

אני רואה ושומע הרבה מאוד מנהלים מדברים על כך, שהתקופה מסעירה ועד כמה חשוב להתכונן אליה, אך נראה לפעמים שאנו זונחים הצידה את האפשרות לייצר פיסת קרקע כזו  או לפחות רפסודה אחת קטנה כדי לעמוד עליה בעומס הקיים. יש לא מעט עובדים שה"רפסודה הקטנה הזו" היא ההבדל בין התרסקותם לצמיחתם. 

טיפים כיצד להיות פיסת קרקע ראויה

1. לאפשר שיח תיסכולים ולקבל אותו בלי להילחץ ממנו וגם בלי לשפוט אותו. אגב, גם לא תמיד צריך לרוץ ולפתור אותו, לפעמים עצם ההקשבה עונה על הצורך ותו לא.

2. טקסים קבועים ורפיטטיבים- "טקסים" במרווחים קבועים ועם תכולה דומה עושים הרבה מאוד שקט ומייצרים אי של וודאות – ישיבת צוות קבועה במבנה זהה , פ"ע קבוע, פ"א קבוע, שיחת טלפון קבועה, מייל סיכום שבועי קבוע, חניכות ומשוב בתדירות קבועה  ייצרו לכם את היכולת לאפשר לאנשים שלכם לעלות על פיסת קרקע שפוייה בתוך כל השינוי מסביבם.

מים. היו מנטורים לשינוי וגמישות 

אחד האתגרים הגדולים שלנו כאנשים היא היכולת שלנו לשנות ולהשתנות. שינוי תמיד מסעיר ומרעיד את כל מעמקי נפשינו ומציף מעל פני המים פחדים, כוחניות ותסכולים רבים. יחד עם זאת כשזה קורה ואנו מצליחים לייצר שינוי, זה אחד הפלאים הגדולים לאדם, ממש כמו רגע לפני קפיצה ממטוס או כניסה לנחל קר ביום חם כשאנחנו עומדים על קצה הגדה ומנהלים עם עצמינו מו"מ על למה כן ולמה לא .. ברוב הפעמים בטבע האנושי בסופו של דבר אנחנו מבקשים תמיכה חיצונית. כמו למשל שיהיה מישהו שיספור לנו עד 10 ..

יחסינו לאותו אדם מתחלקים לשניים: לפני הקפיצה ואחריה.

לפני הקפיצה זה אחד האנשים השנואים עלינו, הוא תמיד סופר מהר מידי לטעמינו ונראה שהוא אפילו קצת נהנה ה"סדיסט " הזה, ואז מגיעה הקפיצה והחום הגדול מתחלף בקרירות נעימה בגוף ובתחושת הצלחה גדולה, והאיש התומך שספר לנו, הופך להיות שותף משמעותי בגדילתנו. אנחנו מחייכים אליו ומודים לו על שהיה שם כדי לתמוך ולדחוף לשינוי שידענו מראש שהוא נכון וטוב עבורינו.

טיפים כיצד להיות אקסלרטור לשינוי

1. שאלו את האנשים הנמצאים לפני שינוי איפה הם הכי זקוקים לכם בשינוי המיוחל –איפה המיקום המדוייק שאם תהיו בו, יאפשר לו לעשות את השינוי בצורה הטובה ביותר.

2. אל תחששו לדחוף ולאתגר לקצה – המיומנות לזרימה ושינוי לא תמיד נעשת בחדווה, החדווה והשמחה מגיעים לרוב אחרי המעשה או בסיום תקופה. קחו אויר להתמודדות ארוכה עם מה שנראה כחוסר שביעות רצון מכם, אבל זכרו, חוסר שביעות הרצון המדומה, זו הדרך של המשתנה לדבר את פחדיו ודאגותיו.

אש. הבעירו את אש היצירה ושכללו את עצמאותם של הסובבים אתכם

אחד ממנגנוני החוסן החזקים ביותר הוא האש- מיומנות היצריות(יצירתיות) ועצמאות של הסובבים אותנו. על מנת להבעיר אש בצורה טובה ומיומנת אין אפשרות לקרוא חומר עיוני או לשמוע סיפור טוב על אדם שהדליק "אש מאין". הדרך האולטימטיבית כדי לפתח את חוסן היצירה והעצמאות היא לתת למתרגלים שלנו את היכולת להתנסות, להיכוות, לתחקר ולבצע שוב. אדם לא יכול ליצור כאשר אינו עצמאי בתוך האתגר. זה לא אומר שכדי לתרגל את מיומנות היצירה והעצמאות יש לתת לאדם לפעול לבד, אבל בהחלט צריך לתת לו לפעול ולא פחות חשוב לתת לו ליפול.

טיפים להצתת אש היצירה והעצמאות להעצמת החוסן 

1. נהלו תוצאות ולא תפוקות ושעות עבודה- לעיתים, אנו כמנהלים מבקשים לקבל תוצאה מסוימת, אבל אנחנו מבקשים גם להכתיב את הדרך אליה. זה לא מגיע ממקום נרקסיסטי אלא ממקום של ניסיון וידע. כמנהלים אנחנו צריכים ללמוד לתעל את הניסיון והידע למיומנות של חניכה ולא למיומנות של לקיחת המושכות לידינו.

2. תקדישו זמן ארגוני וצוותי להתמודדות עם דילמות שנראות כבלתי פתירות. אני חושב שבכל ארגון צריך להיות בדרך קבע בין יום לשבוע של סיעורי מוחות חדשניים על פיתוח עסקי ועל מתן מענה לדילמות לא פתורות בארגון. לא רק זריקת רעיונות אלא הגעה עד לתוכנית ביצוע.

רוח. הוציאו את הערכים מהאסטרטגיה והכניסו אותם לפרקטיקה

ישנו סיפור מעניין שמספרים על נפוליאון בונפארטה שפגש שניים מחייליו בשדה הקרב, כאשר הם התקרבו אליו הם שאלו אותו שאלה כאוטית לחלוטין: " היכן שדה הקרב.. ".  לא פעם בתוך הכאוס אנחנו מרגישים שהבלאגן כ"כ גדול שאיבדנו את יכולת ההתמצאות במרחב. נפולאון ענה להם תשובה כאוטית, אבל מעניינת לא פחות : "לכו לקול רעם התותחים".

ערכים הפכו למיקוד משמעותי מאוד בעולם סוער, והם מייצרים את הטרמינולוגיה הארגונית והחץ אליו מכוון הקשר והשפה המשותפת על מנת לייצר פעולות מתוך "עמוד שדרה ארגוני", בהיר שמייצר הישגים העונים על השאלה – למה יצאנו לדרך. 

טיפים כיצד להפוך למייצר רוח 

1. הגדירו את המטרות והערכים ובחנו אותם בקפידה בתדירות של לפחות אחת לרבעון. 

2. בקשו לראות איך הערכים באים לידי ביטוי בכל פעולה מהפשוטה ביותר ברמה היומית והאישית ועד למורכבת ביותר, והזכירו כל הזמן היכן ממוקם "רעש התותחים".

ריק. היו מלכודת דביקה להזדמנויות טובות

ה"ריק" היא המיומנות שמאפשרת לנו להיות מוכנים להזדמנות שתגיע . לדעת לזהות כזו כשהיא בדרכה ולדעת להכניס אותה לתוך המשימה כשהיא כבר שם. הריק מאפשר לנו לשאול שאלות, לשהות בחוסר ידיעה בנוחות, לא לשלוף פתרונות מהשרוול ולהיות מסוגלים לחיות בתוך חוסר איזון או חוסר ידיעה, ואפילו לייצר את ההזדמנות יש מאין.

טיפים כיצד להפוך למלכודת הזדמנויות 

1. קבעו פגישות המסכמות את ההזדמנויות שלפנינו ואת הנכסים שצברנו עד כה. 

אנחנו רגילים לחיות בבעיות ובאתגרים ולא בנכסים ובהזדמנויות. תפעלו דרך נכסים והזדמנויות בכל אתגר.

2. תחליפו את השפה מקושי לאתגר, מאיום להזדמנות, ותחייבו את הסובבים לכם להציג לכם תמיד על כל בעיה לפחות 2 הזדמנויות ו2 אופציות לגדילה מהסיטואציה. לא, זו לא סיסמה, זה תרגול של שריר ניצול ההזדמנויות, ואנחנו צריכים אותו לצידינו בעידן הזה.

תרגלו את חמש הטבעות כדי לשכלל את יכולותיכם כאמנים בתחום הניהול וחוסר הוודאות.